חב"ד-ליובאוויטש

האדמו"ר הזקן והתניא

חסידות חב"ד נוסדה בשנת 1775 בעיירה ליאזנא שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי — תלמיד המגיד ממעזריטש, ממשיך דרכו של הבעל שם טוב ^[1]. השם חב"ד הוא ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת", ומבטא את הדגש שהחסידות שמה על התבוננות מעמיקה בחסידות ובקבלה ^[1]. ספרו העיקרי הוא התניא ("ספר של בינונים"), אותו לומדים חסידי חב"ד מדי יום ^[1].

ליובאוויטש

האדמו"ר האמצעי, רבי דובער שניאורי, העביר בשנת 1813 את החצר לליובאוויטש, ושם נשאר המרכז למשך מאה שנה ^[1][2]. לאחר פטירת האדמו"ר השלישי, ה"צמח צדק", התפצלה החסידות בין בניו למספר ענפים; השושלת הליובאוויטשית המשיכה בראשות רבי שמואל שניאורסאהן, ומשנת 1923 נותרה החסידות היחידה הנושאת את שם חב"ד ^[2].

בשנת 1915 עזב האדמו"ר החמישי, רבי שלום דובער שניאורסאהן, את ליובאוויטש והתיישב ברוסטוב ^[1].

תחת השלטון הסובייטי

הממשלה הרוסית — תחילה תחת הצאר ולאחר מכן תחת הבולשביקים — עצרה את כל אדמו"רי חב"ד מלבד אחד. הבולשביקים גם עצרו, הגלו והמיתו חסידים ^[1]. בשנות שבין שתי המלחמות היה המרכז תחת האדמו"ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, בריגה ולאחר מכן בוורשה ^[1]. במלחמת העולם השנייה נמלטו חסידים רבים לסמרקנד ולטשקנט, והחסידות המשיכה להחזיק רשת חשאית ברחבי ברית המועצות כולה ^[1].

"770" והרבי מליובאוויטש

כשפרצה המלחמה, עבר האדמו"ר הקודם לאמריקה, ומאז 1940 נמצא מרכז חב"ד בקראון הייטס שבברוקלין ^[1] — בבניין הידוע 770 איסטרן פארקוויי.

תחת הנהגתו של האדמו"ר השביעי, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, מ-1951 עד 1994, גדלה החסידות בקצב מהיר: הוקמה רשת עולמית של בתי כנסת, מוסדות חינוך, ארגוני סיוע ובתי חב"ד, המשרתים יהודים מכל הסוגים ^[1]. בשנת 2020 היו למעלה מ-3,500 מרכזי חב"ד ב-100 מדינות ^[1].

חב"ד כיום

לפי הערכה משנת 2018 מונה חב"ד למעלה מ-90,000 חסידים, אך עד מיליון יהודים משתתפים מדי שנה בתוכניות חב"ד ^[1]. הארגון המרכזי הוא "אגודת חסידי חב"ד"; זרועות החינוך והסיוע הן "מרכז לעניני חינוך" ו"מחנה ישראל", וההוצאה לאור היא "קה"ת" ^[1]. לאחר פטירת הרבי בשנת 1994 לא נקבע ממשיך ^[1].